שבר בירך

שבר בירך הוא פציעה חמורה הכוללת שבירה בחלק העליון של עצם הירך או הירך, במיוחד באזור הסמוך למפרק הירך. זוהי פציעה שכיחה במיוחד בקרב מבוגרים, והיא יכולה להיות בעלת השלכות משמעותיות על ניידות, עצמאות ואיכות חיים כללית.

שבר בירך מתרחש בדרך כלל כתוצאה מנפילה, טראומה ישירה או מצבים רפואיים בסיסיים שמחלישים את העצמות. סוג זה של שבר דורש טיפול רפואי מיידי ולעיתים קרובות כרוך בהתערבות כירורגית לייצוב ותיקון העצם הפגועה. החלמה משבר בירך יכולה להיות תהליך מאתגר, הכולל שיקום ופיזיותרפיה כדי להחזיר את הכוח, הניידות והתפקוד. הבנת הסיבות, התסמינים, אפשרויות הטיפול וההשלכות ארוכות הטווח של שבר בירך היא חיונית לניהול יעיל והחלמה מיטבית עבור.

הנתונים הרשמיים בישראל מצביעים על כ-5,000 בני אדם, מעל גיל 65, הנפגעים מדי שנה, מסיבות שונות, משבר בירך או שבר במפרק הירך. מעל 50% מהנפגעים הן נשים. 

מה זה בעצם שבר בירך?

שבר בירך מתייחס לשבר או סדק המתרחשים בחלק העליון של עצם הירך, מפרק הירך או הירך. מפרק הירך הוא מפרק שנושא משקל רציני בגוף. הוא מחבר את עצם הירך לאגן, ומאפשר הליכה, כיפוף וסיבוב הרגל. שבר בירך יכול להתרחש במקומות שונים סביב מפרק הירך, כולל צוואר הירך (האזור הדק ממש מתחת לכדור עצם הירך), או האזור הבין-טרוכטרי (האזור שבין צוואר הירך והטרוכנטר הגדול). שברים בירך מופיעים לרוב אצל מבוגרים, במיוחד אלה מעל גיל 65, שכן צפיפות העצם נוטה לרדת עם הגיל, מה שהופך את העצמות לרגישות יותר לשברים. 

חומרת שבר בירך יכולה להשתנות, החל מסדק בצוואר הירך ועד לשבר מוחלט של העצם. בשל חשיבותו של מפרק הירך לתנועתיות, עצמאות ופעילות יומיומית, שבר בירך נחשב לפציעה משמעותית הדורשת אבחון וטיפול רפואי מיידי .

מהם הגורמים לשבר במפרק הירך?

• נפילות: הגורם המוביל לשבר בירך, במיוחד בקרב מבוגרים. גורמים כמו בעיות שיווי משקל, חולשת שרירים, פגיעה בראייה, סכנות סביבתיות ותרופות מסוימות עלולים להגביר את הסיכון לנפילות. נפילות יכולות להתרחש בבית, במרחבים ציבוריים, או במהלך פעילויות כמו הליכה, טיפוס במדרגות או פעילויות ספורט.
• אוסטאופורוזיס: מצב של ירידה בצפיפות וחוזק העצם, שמעלה משמעותית את הסיכון לשברים בירך. אוסטאופורוזיס שכיחה יותר אצל נשים לאחר גיל המעבר, עקב שינויים הורמונליים, אך היא עלולה להשפיע גם על גברים. עצמות מוחלשות רגישות יותר לשברים, ואפילו נפילות קלות עלולות לגרום לשברים בירך.
• טראומה או תאונות: פגיעות או תאונות כגון התנגשויות ברכב, פציעות ספורט או נפילות מגובה משמעותי, עלולות לגרום לשבר במפרק הירך. סוגים אלו של שברים נראים לרוב בקרב אנשים צעירים המעורבים בפעילויות עם סיכון גבוה יותר לטראומה.
• שברים פתולוגיים: מצבים רפואיים בסיסיים יכולים להחליש את העצמות, ולהוביל לשברים פתולוגיים. מחלות כמו סרטן, אוסטאומיאליטיס (זיהום בעצמות), מחלת עצם גרורתית או הפרעות גנטיות מסוימות עלולות לפגוע בשלמות העצם ולהפוך את הירך לרגישה יותר לשברים.

• שברי מאמץ: מתח חוזר או שימוש יתר עלולים להוביל לשברי מאמץ בירך. סוג זה של שבר נפוץ יותר אצל ספורטאים או אנשים העוסקים בפעילויות חוזרות ונשנות בעלות השפעה גבוהה, כגון ריצה או קפיצה למרחקים ארוכים.
• תרופות וטיפולים רפואיים: שימוש ממושך בקורטיקוסטרואידים, למשל, עלול להחליש את העצמות ולהגביר את הסיכון לשברים, כולל שברים בירך. בנוסף, טיפולים רפואיים מסוימים כמו טיפול בקרינה או חוסר תנועה ממושך יכולים לתרום לאובדן עצם ושבריריות.
• גיל ומין: גיל מתקדם הוא גורם סיכון משמעותי לשברים בירך. הסיכון עולה עם הגיל עקב גורמים כמו ירידה בצפיפות העצם, חולשת שרירים, פגיעה בשיווי המשקל וזמני תגובה איטיים יותר. נשים, במיוחד נשים לאחר גיל המעבר, הן בסיכון גבוה יותר לשברים בירך בהשוואה לגברים עקב שינויים הורמונליים וצפיפות עצם נמוכה יותר.
• גורמים נוספים: גורמים נוספים יכולים לתרום לשברים בירך, כולל חסרים תזונתיים (למשל, צריכה לא מספקת של סידן וויטמין D), צריכת אלכוהול מופרזת, עישון, מצבים רפואיים כרוניים מסוימים (למשל, דלקת מפרקים שגרונית) וניתוחים קודמים בירך שעלולים להחליש את הירך ומבנה העצם.

אולי יעניין אותך:

שחיקת סחוס בירך | החלפת מפרק ירך בגישה הקידמית

איך מזהים שבר בצוואר הירך?

זיהוי שבר בצוואר הירך כרוך בדרך כלל בשילוב של הערכה רפואית, בדיקה גופנית והדמיה:

היסטוריה רפואית: רופא מומחה בכירורגיה אורתופדית יבדוק את ההיסטוריה הרפואית של החולה, כולל שברים קודמים, מצבים רפואיים בסיסיים (כגון אוסטאופורוזיס או סרטן), וכל טראומה או נפילות אחרונות שעשויות לתרום לפציעה.

בדיקה גופנית: הרופא יבצע בדיקה גופנית יסודית, תוך התמקדות בירך ובאזורים שמסביב. שבר בצוואר הירך עלול להתבטא בכאבים חזקים מאוד בירך. הרופא יעריך האם ישנם סימני נפיחות, חבורות, שטפי דם, עיוות ורגישות סביב מפרק הירך, כולל טווח התנועה של המטופל, יכולתו לשאת משקל, וכל אי נוחות או כאב שחווים במהלך התנועה.

צילומי רנטגן: בצילומי רנטגן נלקחות תצוגות אנטרופוסטריורית (AP) וצידיות של מפרק הירך כדי להעריך את מבנה העצם. צילומי רנטגן יכולים לחשוף סימנים של שבר בצוואר הירך. עם זאת, במקרים מסוימים, שברים בשלב מוקדם עשויים שלא להיראות בבירור בצילומי רנטגן ראשוניים, מה שמצריך הדמיה נוספת.

הדמיית MRI: במצבים מסוימים בהם צילומי הרנטגן אינם חד משמעיים או שיש חשד גבוה לשבר בירך, ממליצים ​​על בדיקת MRI, שמספקת תמונות מפורטות של העצמות, הרקמות הרכות והמבנים שמסביב, ומציעה הערכה מדויקת יותר של השבר וחומרתו.

סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT): במקרים מורכבים או כאשר נדרש מידע מדויק יותר על השבר. סריקות CT מספקות תמונות חתך של מפרק הירך, המסייעות בהערכת דפוס השבר וסיבוכים הקשורים.

מדוע שבר במפרק הירך עלול לגרום להידרדרות גופנית?

שבר בירך יכול לגרום להידרדרות פיזית, במיוחד אצל מבוגרים, עקב מספר גורמים וסיבוכים הקשורים לפציעה:

חוסר תנועה: שבר בירך מצריך לעתים קרובות התערבות כירורגית וקיבוע של הרגל הפגועה. חוסר תנועה, ויכולת נשיאת משקל מוגבלת, עלולים לגרום לחולשת שרירים, נוקשות מפרקים וירידה בטווח התנועה. חוסר פעילות ממושך עלול להוביל לניוון שרירים ואובדן כוח השרירים, במיוחד בשרירי הירך והרגל התחתונה. חוסר תנועה גם מגביר את הסיכון לפתח קרישי דם ברגליים (פקקת ורידים עמוקים) ופצעי לחץ.

ירידה בעצמאות וירידה תפקודית: שברים בירך עלולים לפגוע משמעותית ביכולתו של האדם לבצע פעולות יומיומיות באופן עצמאי. הליכה, עמידה ואפילו ישיבה עלולים להפוך למאתגרים או בלתי אפשריים ללא סיוע. אובדן עצמאות זה עלול להוביל לירידה ביכולות התפקודיות ולירידה באיכות החיים.

אובדן שיווי משקל וסיכון מוגבר לנפילה: בעקבות שבר בירך, אנשים עלולים לחוות בעיות בשיווי משקל, הפרעות בהליכה וירידה ביציבות. זה מגביר את הסיכון לנפילות ולפציעות נוספות, מה שמנציח מעגל של הידרדרות פיזית.

כאב ואי נוחות: שברים בירך מלווים לרוב בכאב ובאי נוחות משמעותיים, שיכולים להשפיע לרעה על הרווחה הגופנית והנפשית הכללית. כאב יכול להקשות על ביצוע תרגילים משקמים, או לעסוק בפעילויות יומיומיות רגילות.

סיבוכים ומחלות נלוות: שברים בירך יכולים להיות קשורים לסיבוכים שונים התורמים להידרדרות גופנית. אלה עשויים לכלול זיהומים, פצעי לחץ, דלקת ריאות, דלקות בדרכי השתן ובעיות לב וכלי דם. שבריריות, ירידה קוגניטיבית ודיכאון עלולים גם להתפתח או להחמיר כתוצאה משבר הירך והמגבלות הגופניות הבאות.

שיקום מקיף הוא חיוני כדי למתן את ההידרדרות הפיזית בעקבות שבר בירך. זה כרוך בדרך כלל בגישה רב-תחומית הכוללת פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפול בכאב ותמיכה תזונתית. השיקום נועד להחזיר את הניידות, לבנות מחדש את כוח השרירים, לשפר שיווי משקל וקואורדינציה, לנהל את הכאב, ולשפר את היכולות התפקודיות. מאמצי שיקום מוקדמים ואינטנסיביים יכולים לעזור למזער ירידה גופנית ולעזור להתאוששות לאחר שבר בירך.

איך מטפלים בשבר עצמו?

התערבות כירורגית:

ניתוח הוא הטיפול הנפוץ והמומלץ ביותר עבור רוב שברי הירך:

1. הצמדת ירך (קיבוע פנימי): בהליך זה, נעשה שימוש בברגי מתכת, לוחות או מסמרים כדי ליישר מחדש את העצם השבורה ולהחזיק אותה במקומה. זה מאפשר ריפוי ויציבות תקינים של מפרק הירך.
2. החלפת מפרק הירך: עבור חלק מהשברים בירך, במיוחד אצל מבוגרים, או כאשר ישנה דלקת מפרקים קיימת או נזק משמעותי למפרק הירך, ניתן לבצע ניתוח החלפת מפרק ירך מלא או חלקי. זה כולל החלפת המרכיבים הפגועים של מפרק הירך, לרבות ראש עצם הירך ושקע האגן, ברכיבים מלאכותיים. מטרת ניתוח זה היא לשחזר את טווחי התנועה הנורמליים, להקל על הכאב ולשפר את איכות החיים הכוללת עבור אנשים עם הידרדרות או נזק למפרק הירך.

במהלך הניתוח, מסירים את ראש הירך הפגוע, ומחדירים קערת מתכת לשקע האגן. זו מעוגנת היטב לעצם. משטח פלסטיק פנימי ממוקם בתוך הקערה, ויוצר משטח חלק למפרק החדש כדי שיוכל לנוע בחופשיות. גם ראש הירך הכדורי מוחלף בכדור מתכת או קרמי, שמתאים לשקע החדש.

כדי לאבטח את ראש הירך החדש, מוחדר יתד מתכת לתעלה של עצם הירך. ליתד עשוי להיות ציפוי נקבובי כדי לעודד צמיחת עצם ואינטגרציה עם השתל. זה מאפשר יציבות ועמידות לטווח ארוך של המפרק המלאכותי.

בסרטון פרופ' אמיר הרמן מסביר על ניתוח להחלפת מפרק ירך:

טיפול לא ניתוחי:

טיפול לא ניתוחי מתאים בדרך כלל לסוגים מסוימים של שבר בירך, כגון שבר יציב עם תזוזה מינימלית או במקרים בהם ניתוח אינו אפשרי בשל בריאותו הכללית של המטופל.

מתי יש לפנות לניתוח?

במקרה של שבר בירך, ההחלטה להמשיך לניתוח מתקבלת בדרך כלל על ידי רופא מומחה בכירורגיה אורתופדית, בהתבסס על מספר שיקולים:

סוג השבר: לסוג הספציפי של שבר בירך תפקיד משמעותי בקביעת הצורך בניתוח. מקרים אלו עשויים לכלול שברים תוך קפסולריים (שברים בתוך הקפסולה המפרקית) או שברים בין-טרוכנטריים או תת-טרוכנטרים לא יציבים (שברים באזור מתחת לצוואר הירך).

גיל ובריאות כללית: גיל ומצב בריאותי כללי הם גורמים חשובים. החלטות ניתוחיות מתקבלות על בסיס אינדיבידואלי, תוך התחשבות במצבו הבריאותי הכללי של המטופל.

יציבות השבר: יציבות השבר היא גם גורם חשוב בהחלטה. אם השבר אינו יציב, כלומר העצמות השבורות אינן מיושרות\ או צפויות לזוז עוד יותר, ייתכן שיהיה צורך בניתוח כדי ליישר מחדש ולייצב את השבר..

עיתוי הניתוח: גם עיתוי הניתוח הוא שיקול. באופן כללי, שברים בירך מטופלים בהקדם האפשרי (באופן אידיאלי – תוך 24-48 שעות מהפציעה). התערבות כירורגית מוקדמת מובילה לתוצאות טובות יותר ומפחיתה סיבוכים.

סיבוכים אפשריים

ניתוח שבר בירך נחשב בדרך כלל בטוח ויעיל, אך כמו כל הליך כירורגי, הוא טומן בחובו כמה סיכונים וסיבוכים אפשריים:

הרדמה טומנת בחובה סיכונים משלה, כגון תגובות אלרגיות, קשיי נשימה או תגובות שליליות לתרופות. 

זיהומים באזור הניתוח (אם כי הם נדירים יחסית). במקרים מסוימים, זיהומים עשויים לדרוש טיפול נוסף, כגון אנטיביוטיקה או, לעתים רחוקות, התערבות כירורגית כדי לטפל בזיהום.

פקקת ורידים עמוקים (DVT) ותסחיף ריאתי (PE) הם סיבוכים פוטנציאליים הקשורים לניתוח שבר בירך. קרישי דם יכולים להיווצר בוורידים של הרגליים ועלולים להגיע לריאות. בדרך כלל ננקטים אמצעים למניעת קרישי דם, כגון תרופות מדללות דם, גרבי דחיסה ועוד.

סיבוכים הקשורים לשתל המלאכותי המשמש במהלך הניתוח. אלה יכולים לכלול פריקת שתל, התרופפות שתל או כשל של מרכיבי המפרק המלאכותיים. במקרים מעין אלה עלול לעלות צורך בניתוח תיקון.

נזק עצבי או נזק לכלי דם: למרות שהוא נדיר, קיים סיכון קל לנזק עצבי או נזק לכלי דם במהלך ההליך הניתוחי, מה שעלול להוביל לליקויים תחושתיים או מוטוריים.

סרטון של לקוחה מרוצה לאחר ניתוח החלפת מפרק ירך אצל פרופ' אמיר הרמן:

החלמה ושיקום מניתוח שבר במפרק הירך

החלמה ושיקום מניתוח שבר בירך לוקחים זמן. זה עשוי להשתנות בהתאם לגורמים כגון בריאותו הכללית של המטופל, סוג השבר והפרוצדורה הניתוחית שבוצעה. 

טיפול מיד לאחר ניתוח: לאחר הניתוח, המטופל יהיה במעקב צמוד בבית החולים למשך מספר ימים. בדרך כלל יהיה צורך לטפל  בכאב, ופצעי החתך. חשוב להתחיל טיפול פיזיותרפי  זמן קצר לאחר הניתוח כדי לקדם את תהליך ההחלמה.

פיזיותרפיה: פיזיותרפיה היא מרכיב מרכזי בשיקום שברי ירך. פיזיותרפיסט בונה תוכנית אימונים אישית לשיפור הכוח, טווחי התנועה, שיווי המשקל וההליכה. הטיפול עשוי לכלול תרגילים לחיזוק שרירי הירך, הרגל ושרירי הליבה, כמו גם פעילויות פונקציונליות כדי לעזור להחזיר את הניידות והעצמאות.

מכשירי עזר: בתחילה, המטופל עשוי להזדקק למכשירי עזר כגון קביים, הליכונים או מקלות כדי לתמוך בניידות ולשמור על שיווי משקל. הפיזיותרפיסט יספק הדרכה לגבי שימוש נכון, ויעביר את המטופל בהדרגה להליכה ללא סיוע ככל שהכוח והיציבות שלו משתפרים.

טיפול בכאב: ניהול כאב לאחר ניתוח להחלפ במהלך תהליך ההחלמה חיוני לקידום הנוחות ולאפשר שיקום יעיל. תרופות נגד כאב, הן דרך הפה והן לתוך ורידי, עשויות להירשם לפי הצורך. ככל שההחלמה מתקדמת, טכניקות ניהול הכאב עשויות לעבור לשיטות לא תרופתיות, כגון טיפול בחום או בקור, עיסוי עדין או גירוי עצבי חשמלי דרך העור.

מסגרת זמן להחלמה: תקופת ההחלמה לאחר ניתוח שבר בירך יכולה להשתנות מאוד. בדרך כלל לוקח לעצם מספר חודשים להחלים, אך השיקום וההחלמה התפקודית עשויים להימשך עד שנה או יותר. מחויבות המטופל לביצוע תכנית השיקום, שמירה על אורח חיים פעיל ושילוב הרגלים בריאים יכולים להשפיע לטובה על מהירות ומידת ההחלמה.

החלמה מניתוח שבר במפרק הירךבירך דורשת סבלנות, מסירות ושיתוף פעולה עם אנשי מקצוע.